פסק-דין חלקי בתיק ת"א 36838-10-10

1.         השאלה המרכזית שבמחלוקת בתיק זה היא - האם הארוע התאונתי שטוען לו התובע (ושיפורט להלן), הוא בגדר "תאונת דרכים" עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "הפלת"ד") אם לאו.

2.         התובע מתאר בכתב התביעה את הארוע התאונתי שארע לו בתאריך 1.6.09 (להלן: "יום התאונה"), במסגרת עבודה של בניית מיכלים באתר תחנת הכח של חברת החשמל בחיפה (להלן: "אתר העבודה"), כדלקמן:

א.         הוא הועסק באתר העבודה, ביום התאונה, כקבלן עצמאי במקצועו כמסגר-רתך, ע"י הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

ב.         באתר העבודה הוא עסק יחד עם עובדי הנתבעת בבניית מיכלים העשויים מחלקי פח גדולים, תוך הרכבתם וריתוכם (על מנת להמחיש את בניית המיכלים ניתן להתבונן בתמונות שצורפו לנ/2).

ג.          לצורך בניית המיכלים נעזרו העובדים באתר העבודה, ובכללם התובע, ברכב מסוג מעמיס טלסקופי (שתמונתו צורפה לנ/2) בעל מספר רישוי 24743-6, בו מצויה זרוע הידראולית להרמת משאות כבדים והובלתם (להלן: "המעמיס").

ד.         ביום התאונה היה המעמיס מבוטח בתעודת ביטוח חובה אצל הנתבעת 3 (להלן: "מנורה").

            רשיון ציוד הנדסי של המעמיס ותעודת ביטוח חובה צורפו לת/2 וסומנו כנספחים א1-א2.

ה.         מי שהפעיל את המעמיס ביום ארוע התאונה היה הנתבע 1 (להלן: "גחלי").

ו.          ביום התאונה, בשעה 16:00 לערך, במהלך בניית אחד המיכלים, היה גחלי אמור להרים חתיכת פח גדולה וכבדה באמצעות זרוע המעמיס, ולהניחה על המיכל הנבנה. כשהיה אמור לעשות זאת, התובע ועובדים נוספים עמדו בסמוך למיכל.

            על גחלי היה להרים את חתיכת הפח רק לאחר שהתובע מסמן לו כי הוא יכול לעשות כן, וזאת לאחר שהוא והעובדים האחרים מתרחקים מהמיכל.

ז.          חתיכת הפח שהיתה אמורה להיות מורמת נקשרה לזרוע המעמיס באמצעות חגורה. דא עקא, שגחלי הרים את חתיכת הפח באמצעות זרוע המעמיס, מבלי להמתין תחילה לקבלת אישור התובע לעשות כן. תוך כדי הרמת חתיכת הפח באמצעות זרוע המעמיס, הוסטה חתיכת הפח לכיוון התובע שעמד ליד המיכל, כשהמיכל מאחוריו, פגעה בעוצמה בזרועו השמאלית והטיחה אותה אל דופן המיכל, וזרועו השמאלית נחבלה.

3.         טוען התובע בכתב התביעה כי הארוע התאונתי המתואר בסעיף 2 לעיל נגרם עקב "שימוש ברכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפלת"ד, ולכן אמור להיות מוכר כ"תאונת דרכים" עפ"י חוק זה. לחילופין טוען התובע כי אם הארוע לא יוכר כ"תאונת דרכים" עפ"י חוק, כי אז קמה לו הזכות לפיצויים מכח פקודת הנזיקין עקב רשלנותם של הנתבעים 1 ו/או 2 בגרימת התאונה.

4.         הנתבעת 3, מנורה, שביטחה את המעמיס בתעודת ביטוח חובה ביום התאונה, הודיעה לביהמ"ש בתאריך 27.11.11, באמצעות באת כוחה, כי אם תתקבל גרסת התובע על פיה "הפח שהורם ע"י המלגזה המבוטחת על ידה פגע בכתפו של התובע, תכיר בארוע כתאונת דרכים עפ"י חוק הפלת"ד" (ציטוט מתוך הודעת מנורה האמורה).

5.         בנסיבות אלה קבעתי התיק להוכחות בשאלת החבות/האחריות בלבד.

6.         על כן כאמור השאלה הדורשת הכרעה בתובענה זו היא - האם התובע הוכיח כי נפגע ע"י חתיכת פח שהורמה ע"י המעמיס ביום התאונה, כגרסתו ?

  גרסתו של התובע בתצהיר עדותו הראשית

7.         התובע הגיש תצהיר עדות ראשית (ת/2) וחזר למעשה על גרסתו שבכתב התביעה המצויינת בסעיף 2 לעיל, אך בצורה יותר מפורטת.

8.         פירט התובע בתצהיר עדותו הראשית כדלקמן: